לכולנו יש מחשבות ואמונות בנוגע לתרופות הפסיכיאטריות. חלק מהאנשים באוכלוסייה תומכים ומעודדים את השימוש בהן ואחרים חוששים ונמנעים אפילו מלהעלות את דעתם את אפשרות של נטילתן. הסטיגמה שנוצרה בעקבות סרטים על אנשים המתמודדים עם מחלה נפשית או ארגונים כדוגמת הסינטולוגיה, תרמו רבות לסטיגמה השלילית שיש לנו בנוגע לטיפול הפסיכיאטרי בכלל ולטיפול תרופתי בפרט. אבל חלק מהאמונות הללו - כלל אינן מעוגנות במציאות, חלקן הן רק בגדר מיתוס חסר כל בסיסי עובדתי. המחיר שרבים מאיתנו יצטרכו לשלם בעבור האח
הרבה אנשים מסתובבים בעולם עם תחושה שיש בהם משהו "לא נורמלי", וזאת גם מבלי שקיבלו אי פעם אבחנה רפואית או פסיכיאטרית המאשרת זאת. למעשה, "נורמליות" הוא מושג שנקבע על ידי החברה עצמה ומושפע מהערכים, החוקים והמוסכמות המקובלות בה. כשם שהמוסכמות בחברה משתנות עם הזמן ובין חברות שונות. גם התפיסה של מה שמקובל כנורמלי, תלויה בזמן ובמקום. כך לדוגמה, מה שהיה נורמלי בימי הביניים לא נחשב לנורמלי כיום ומה שנורמלי באפריקה אינו נורמלי בחברה המערבית. על פי פרוייד, נורמליות היא היכולת לאהוב (כלו
רוב האנשים שיגיעו לביקור אצל פסיכיאטר יצאו עם מרשם לתרופה אחת עד שלוש תרופות, ממש כשם שאדם שנכנס לחנות ממתקים, יצא ממנה עם שקית של שוקולדים או סוכריות, גם אם לא התכוון לכך באופן מודע. ישנם כמה הסברים לנתון זה, מצד אחד, ניתן לומר שמלכתחילה, רוב האנשים המגיעים לפסיכיאטר סובלים ממצוקה רגשית משמעותית וקרוב לודאי שהם צריכים טיפול, וכך למעשה יש לנו הטיית בחירה מבחינת האוכלוסיה עליה אנחנו מדברים. מצד שני, פסיכיאטרים, מתמחים לרוב בהתאמת טיפול תרופתי, ויטו לעזור למטופלים בצורה שבה הם
אירגון הבריאות העולמי מגדיר מצב של "בריאות" כמצב של רווחה (Well Being) גופנית, נפשית וחברתית ולא רק היעדר מחלה. פרויד הגדיר בריאות נפשית כיכולת לעבוד ולאהוב. גם ארגון הבריאות נותן את דעתו לכך שאדם בריא הוא זה שביכולתו לנהל חיים פוריים מבחינה חברתית וכלכלית. לעומת זאת, על פי ארגון הבריאות העולמי לא קיימת הגדרה אחידה למונח "בריאות הנפש". זאת, כיוון שגורמים שונים, כגון הבדלים תרבותיים – חברתיים – משפחתיים, ערכים סובייקטיביים ותיאורטיים שונים, עשויים להשפיע על הגדרת בריאות הנפש ע