אירגון הבריאות העולמי מגדיר מצב של "בריאות" כמצב של רווחה (Well Being) גופנית, נפשית וחברתית ולא רק היעדר מחלה. פרויד הגדיר בריאות נפשית כיכולת לעבוד ולאהוב. גם ארגון הבריאות נותן את דעתו לכך שאדם בריא הוא זה שביכולתו לנהל חיים פוריים מבחינה חברתית וכלכלית. לעומת זאת, על פי ארגון הבריאות העולמי לא קיימת הגדרה אחידה למונח "בריאות הנפש". זאת, כיוון שגורמים שונים, כגון הבדלים תרבותיים – חברתיים – משפחתיים, ערכים סובייקטיביים ותיאורטיים שונים, עשויים להשפיע על הגדרת בריאות הנפש עבור אדם ספציפי. רוב המומחים מסכימים כי המונחים "בריאות נפש" ו"מחלת נפש" אינם הפכים. במילים אחרות, העדר מחלת נפש מוכרת אינו מצביע בהכרח על בריאות נפשית.
ההנחה הרווחת כיום, היא ש"בריאות", הוא מושג אוטופי, קונספט שלא ניתן לאחוז בו בנקודת זמן או מציאות. כמו כל אידאל אחר, מדובר בעיקרון אליו אנו שואפים ולו אנו מייחלים. למעשה, אנו נמצאים בתהליך של התאמה מתמדת לדרישות המשתנות של נסיבות החיים ולמשמעות המשתנה שאנו מעניקים להן. בדרכנו לעשות זאת אנו נעזרים במנגנונים שונים. כשם שמערכת החיסון נלחמת בזיהומים נרכשים וכשם שמערכת כלי הדם והלב מתאימה את עצמה לדרישות המשתנות (כדוגמת מאמץ גופני, חום ואפילו מחלה), כך גם מערכת הנפש מתאימה את עצמה לדרישות המשתנות של החיים. את תאי הדם הלבנים של מערכת החיסון, מחליפה מערכת "מנגנוני הגנה", שהם ארגז הכלים הנפשיים שלנו אשר בעזרתם אנו מצליחים להתמודד עם משברים ואתגרים המציבים בפנינו החיים. כאשר מנגנונים אלה אינם מצליחים לעמוד בנטל וקורסים, מסיבות שונות, אנו חווים מצוקה ומשבר.
ממש כשם שכאשר מערכת החיסון קורסת אל מול חיידק אלים, אנו פונים לרופא ומסכימים ליטול תרופה, אנטיביוטיקה לדוגמה, כך גם בעת משבר נפשי, רצוי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר. לעיתים אף נדרש טיפול תרופתי לתקופה מסוימת – שעשויה להיות קצרה עד חלוף המשבר, או ארוכה יותר, אפילו לכל החיים. בניגוד למערכת החיסון, בה פעמים רבות ניתן לבודד את המזיק שגרם למחלה ולגדלו בתרבית, בפסיכיאטריה, פעמים רבות לא ניתן להצביע על הסיבה (האטיולוגיה) למצוקה או למחלה הנפשית והטיפול עשוי להימשך לתקופה ארוכה, הרבה אחרי חלוף המשבר, בין היתר על מנת למנוע הישנות של הבעיה בעתיד.
שינויים במצב הרוח (עליה, ירידה או חוסר יציבות כללי), בכי או כאב נפשי, קשיי שינה ושינויים
במחזור הערות-שינה, שינויים בתיאבון ובמשקל, אי שקט פנימי וצורך לפעולה מתמדת, עייפות, התקפי חרדה, פחדים ספציפיים (מחיות, מקומות, מצבים או איתני טבע לדוגמה), מועקה, דאגות, מחשבות טורדניות וטקסים חוזרים, קשיים בקשב וריכוז, ירידה בזיכרון, בתפקוד וההתמצאות, שינויים אישיותיים או התנהגותיים לא ספציפיים ובלבול, מחשבות שווא (של רדיפה, יחס, גדלות או קנאה לדוגמה) מחשבות על מוות ומחשבות אובדניות, דחפים מיניים או תוקפניים, התפרצויות זעם וכעס בלתי מרוסן, בעיות בינאישיות (במשפחה או בזוגיות), הפרעות למידה, בעיות בעבודה או בכל מסגרת אחרת, קושי להופיע בפני קהל או לתפקד בחברה, הסתגרות והתבודדות – כל אלה הם רק חלק מהתסמינים המובילים אנשים שונים לפנות לפסיכיאטר או איש מקצוע אחר בתחום בריאות הנפש.
היות והאדם הוא יצור סתגלני, רבים מאיתנו מעבירים ימים ארוכים בדאגות ונושאים עימנו כאב וסבל רב מבלי לחלוק או לשתף בו את מקורבינו או גורמי תמך וטיפול אחרים. לסטיגמה של "בריאות הנפש", יש תפקיד גדול בתחזוק מצב זה. אולם היות וסטיגמות הן פרי יצירתה של החברה, היא גם זו שבכוחה לשנותן. ולכן, אם גם אתם או יקירכם חשים מצוקה כלשהי או מרגישים שיש לכם או להם בעיה או שאלה כלשהי, אל תישארו עם זה לבד, פנו ליעוץ פסיכיאטרי. בניגוד למיתוסים המקובלים, שיחה עם פסיכיאטר לא יכולה להזיק, אלא רק להועיל, גם אם לא מחליטים להתחיל טיפול תרופתי.