כל מה שרציתם לדעת על הפרעות חרדה

מה זה? מי זה? למה? כמה?

כל אחד מאיתנו חווה תחושה של חרדה, ולמרות זאת, עדיין מאוד קשה לתאר אותה במילים. מדובר בתחושה עמומה ודיפוזית של מתח, לחץ, מועקה או חוסר נוחות המופיעה באופן פתאומי ומגיעה לשיא לאחר מספר שניות ומלווה בשינויים גופניים כמו דופק מואץ או תחושה של דפיקות לב, קוצר נשימה או מחנק, הזעה, תחושת קור או חום, אי נוחות ביטנית, בחילה, סחרחורת, רעד ולעיתים גם מחשבות שהאדם הולך לאבד שליטה, למות או להשתגע. כאשר חרדה הופכת למוגזמת, נמשכת לתקופה ארוכה, חוזרת לעיתים תכופות ופוגעת בתפקוד, היא הופכת מתגובה אנושית נורמלית להפרעה המצריכה טיפול.

במהלך עבודתי במיון פסיכיאטרי שנמצא בבית חולים כללי, נתקלתי בלא מעט אנשים הפונים למיון בגלל תלונות על כאבים בחזה ("תעוקת חזה/אנגינה פקטוריס") או קוצר נשימה ("אין לי אויר") ומפרשים אותם כהתקף לב או אסטמה. במידה ובדיקת רופא פנימאי, הכוללת בדיקות דם כלליות ובדיקות לאנזימי לב המופיעים בדם בעת התקף לב, בנוסף לתרשים EKG הבודק את הפעילות החשמלית של הלב, נמצאת תקינה, נשללת אבחנה של בעיה גופנית ופעמים רבות הם מופנים להערכה של פסיכיאטר. בחלק מהמקרים, תגובה טובה לתרופות מסוג בנזודיאזפינים, תומכת גם היא בסבירות שמדובר בחרדה בלבד.

החרדה מופיעה לפעמים בעקבות גורם ברור כמו אירוע מלחיץ, לדוגמה בשורה קשה, מבחן חשוב, תאונה או פציעה. האירוע המלחיץ יכול להיות שלילי, או חיובי. גם בשורות משמחות או אירועים חיוביים כמו חתונה או הולדת ילד, יכולות לעורר מסיבות שונות תגובה המלווה בחרדה. אבל הרבה פעמים, החרדה מופיעה גם ללא כל גורם מוגדר הניתן לזיהוי. פחד, הוא בן דודה של החרדה.  מדובר בהרגשה המופיעה בתגובה לגורם חיצוני מאיים מוגדר וברור (כמו חיה מסוכנת). החרדה לעומת הפחד, היא עמומה, נובעת מגורם פנימי או קונפליקט..

לפחד, יש תפקיד אבולוציוני סתגלני ברור, הוא נועד לעורר את האורגניזם (בין אם האדם ובין אם חיה) לפעול בתגובה לסכנה. כך, מופעלת מערכת העצבים הסימפטית המאפשרת תגובת "Fight or Flight", כיווץ כלי דם והזרמת דם לשרירי השלד על פני מערכת העיכול, העלאת דופק, האצת הנשימה, כך שהיא מאפשרת לאורגניזם להתמודד עם הסכנה בצורה יעילה יותר (כולנו מכירים את תחושת האדרנלין העוצמתית במצבי סכנה). החרדה לעומת זאת, מתאפיינת באותה התגובה הפיזיולוגית, אולם הגורם המאיים הוא פנימי, קונפליקטואלי, וכיוון שלרוב איננו מודעים אליו, הוא עלול לבלבל ולהפחיד עד כדי תחושה של אובדן שליטה. בניגוד לפחד המופיע בפתאומיות, החרדה מתפתחת בצורה הדרגתית. היא מופעלת באופן אוטומאטי, לעיתים אפילו בתגובה לגירוי המזכיר חרדה, כדוגמת דפיקות לב מואצות או קוצר נשימה שנחוו בעת התקף חרדה קודם, אשר מפעילים את מעגל החרדה ומגבירים אותה גם ללא קונפליקט פנימי. מכאן, שאם נלך הפוך, ונלמד לזהות את החרדה ואת העובדה שהיא מרמזת על מצוקה או קונפליקט פנימי (כשם שהפחד מרמז על איום חיצוני), נוכל להבין את עצמינו יותר ואף להשתמש בה ככלי אבחוני וטיפולי לפתרון הבעיה (כך לדוגמה, בפעם הבעה שאתם מרגישים חרדה ללא סיבה, נסו לאתר את המחשבות שקדמו לתחושה הזו עד שתגיעו למחשבה שנחוותה על ידיכם כמאיימת ועוררה את החרדה ונסו לתהות עד כמה היא מציאותית או מאיימת באמת).

קצת מספרים

הפרעות החרדה הן מההפרעות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר, לצד הפרעות שימוש בסמים והפרעות מצב רוח. כרבע מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת חרדה כלשהי במהלך חייהם. כשביעית סובלים ממנה השנה. הפרעות החרדה שכיחות אצל נשים כמעט פי שתיים מאצל גברים, ובאוכלוסייה הכללית, 30% מהנשים יסבלו מחרדה לעומת 19% מהגברים.

מה בתפריט?

מבחינה אבחנתית, קיימות הפרעות חרדה ממספר סוגים: הפרעת פאניקה, אגורפוביה, הפרעת חרדה כללית וחרדה חברתית. לכל אחת מההפרעות הללו יש מאפיינים קליניים מוגדרים המשפיעים על הטיפול.

הפרעת פאניקה, או "הפרעת אימה" בעברית, היא הפרעה המתאפיינת בהתקפי פאניקה חוזרים ובניהם, תקופה ממושכת של ציפייה להתקף נוסף, התנהגות שמטרתה להימנע מהתקף נוסף (כגון הימנעות מלהימצא במקומות בהם התרחש ההתקף או מפעולות שקשורות לזמן שהופיע) או עיסוק במחשבות וחששות הנוגעות למשמעות ההרסנית של התקף זה (נזק שיגרם בעקבותיו וכו'). התקף הפאניקה מתאפיין בתחושת חוסר נוחות או פחד אינטנסיביים הנמשכים למשך זמן מסוים וכוללים לפחות 4 מתוך הסימפטומים הבאים, שמופיעים במהירות ומגיעים לשיא תוך 10 דקות:  פלפיטציות (או "דפיקות לב" ודופק מואץ), הזעה, רעד, נימול, צמרמורת או גלי חום, תחושת קוצר נשימה, תחושת חנק, כאבים או אי נוחות בחזה, בחילה או כאב בטן, תחושת סחרחורת (חוסר יציבות או התעלפות. כחמישית מהאנשים שחווים התקף חרדה מתעלפים!), תחושה שהסביבה משתנה (דה-ראליזציה) או תחושת ניתוק מהעצמי (דה-פרסונליזציה), פחד מאיבוד שליטה ומלהשתגע או פחד ממות (פחד שהסוף קרב).

הפרעה נוספת היא האגורפוביה, או "בעתת חוצות" בעברית, שהיא הפרעת חרדה המתאפיינת בחרדה או מועקה המופיעה בשתיים מהסיטואציות הבאות: שימוש בתחבורה ציבורית (מכוניות, אוטובוסים, רכבות, אוניות, מטוסים), המצאות במקומות פתוחים (שווקים, גשרים, חניונים), המצאות במקומות סגורים (חנויות, תיאטרון, קולנוע), עמידה בתור או המצאות בין קהל והמצאות לבד מחוץ לבית. החרדה נובעת מתוך מחשבה שהמלטות מהמצבים שצוינו לעיל בעת הצורך או בעת הופעת התקף פאניקה, תהיה קשה או שעזרה לא תהיה נגישה. בנוסף, קיים לעיתים חשש מפני הופעת סימפטומים מביכים הקשורים לעיתים לחרדה (לדוגמה פחד מנפילות במבוגרים או אובדן שליטה על סוגרים). אנשים הסובלים מהפרעה זו עשויים להסתגר בביתם במשך תקופות ארוכות.

פוביה ספציפית היא הפרעת חרדה נוספת המופיעה בחשיפה לגורם ספציפי, חפץ, מצב או חיה, אשר מעורר חרדה. כמעט כל מצב או אובייקט הנמצא בסביבתינו, הוא בעל פוטנציאל לעורר התקף פאניקה. הטריגרים השכיחים הם טיסה, חיות, גבהים, זריקות דם ופציעות, המצאות במקומות סגורים (כמו מעליות) ועוד. אפילו הריון או הקאות, יכולים להוות טריגר להתקף פאניקה, שיתעורר בין אם החשיפה היא מציאות או בדמיון (מחשבה על הגורם מעורר הפחד).

הפרעת חרדה חברתית היא פרעה המתאפיינת מחרדה בולטת ומתמשכת מסיטואציות הקשורות לתפקוד חברתי. החרדה מתעוררת בתגובה לחשש כי התנהגותו של האדם תגרום לו להשפלה או מבוכה, לעיתים בגלל שבמהלך האינטראקציה החברתית יחשפו סימפטומים של חרדה והוא יהיה ללעג בגללם.

הפרעת חרדה כללית מתאפיינת בחרדה ודאגה מוגזמת, המופיעות ברוב הימים למשך לפחות 6 חודשים, ועוסקות במספר אירועים או פעילויות הקשורות לחיי היום יום (תפקוד בעבודה, תפקוד בבי"ס, דאגה לקרובים ועוד). לאדם הסובל מההפרעה יש קושי לשלוט על הדאגה והיא מלווה בלפחות שלושה או יותר מהסימפטומים הבאים: אי שקט או תחושה של "להיות על הקצה", התעייפות בקלות, בעיות בריכוז או תחושה ש"מוח מתרוקן", מתח שרירים, רגזנות והפרעות שינה (קושי להירדם, להמשיך לישון או שינה לא מרעננת).

 מה עושים?

הפרעות חרדה יכולות לגרום לסבל רב עבור אנשים המתמודדים איתם לבד. לא נדיר לשמוע על אנשים המתמודדים עם חרדה במשך שנים עד לפנייתם לטיפול, אם בכלל. חשוב לזכור שלמרות שרופאי משפחה נתקלים במספר מקרי החרדה הגדול ביותר, יש להם פחות ניסיון בטיפול יעיל בהפרעות המורכבות או העמידות יותר. הטיפול בהפרעות חרדה נחלק לטיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי. לעיתים קרובות התועלת שבשילוב בין שני סוגי הטיפול עולה על שימוש בכל אחד מהן ולפעמים היא אפילו הכרחית.

מבחינה תרופתית, קיימות שתי קבוצות עיקריות של תרופות המשמשות לטיפול באנשים הסובלים מהפרעות חרדה. הקבוצה הראשונה היא הSSRI/SNRI, חסמי הקליטה מחדש של הסרוטונין או נירואפינפרין, שהם החומרים הכימיים שנמצאו קשורים להפרעות חרדה (אבל גם לדיכאון). את התרופות מתחילים במינון נמוך, תוך עליה הדרגתית עד למינון הטיפולי. משך הזמן עד להשפעה של התרופות עשוי לקחת בין שניים עד ארבעה שבועות. לעיתים, התרופה אינה מספיק יעילה ונדרשת החלפה של תרופה אחת באחרת בתוך קבוצה זו.

היות ועד לתחילת ההשפעה של התרופה האדם שמקבל את הטיפול עדיין סובל, לעיתים קרובות ניתן לגשר על פרק זמן זה על ידי תרופות מסוג הבנזודיאזפינים, שהן תרופות מרגיעות ומרדימות העוזרות להוריד את החרדה באופן מידי. רופאים רבים מנחים מטופלים ליטול את התרופה בעת התקף, אולם חכם יותר יהיה ליטול אותם באופן קבוע, מספר פעמים ביום, על מנת למנוע את ההתקף הבא ולאחר מספר שבועות, כאשר התרופה נוגדת החרדה מהקבוצה האחרת מתחילה להשפיע, נהוג להוריד את המינון באופן הדרגתי. סיבה נוספת לשימוש בתרופות אלה לפרק זמן קצר היא העובדה כי לחלק מהאוכלוסייה יש נטייה לפתח תלות בתרופה זו. זו גם הסיבה להפסקה ההדרגתית שלהן כשצריך. אולם למרות זאת, מומלץ שלא לחשוש מכך ולקחת את הטיפול כיון שלגבי רוב האוכלוסייה, המחיר שגובה החרדה והתועלת שבהקלה בעקבות השימוש בבנזודיאזפינים  – עולים על הסכנה שבתלות ובהתמכרות אליהן.

(By Ben Frost)

הטיפול הפסיכולוגי בהפרעות חרדה, נמצא יעיל בעיקר להפרעות חרדה קלות עד בינוניות מבחינת תדירות ההתקפים ומבחינת מידת הפגיעה וההגבלה בתפקוד היום יומי. מבין הטיפולים השונים, הטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר להפרעות חרדה הוא "טיפול קוגנטיבי התנהגותי", CBT. מדובר בטיפול סיסטמי וסכמתי, מוגבל בזמן, שנמשך מספר פגישות כפי שנקבע מראש בין המטפל למטופל, המתמקד בהפרעה בלבד ופחות באלמנטים אחרים באישיותו של המטופל או בעברו שעשויים היו לתרום לחרדה. במהלך הטיפול, כפי שמרמז שמו, עובדים על המחשבות והאמונות, שלרוב אינן מודעות לנו, שאחראיות לעורר את החרדה. לומדים לזהות אותן ואף לשנותן. החלק ההתנהגותי החשוב ביותר בטיפול הוא החשיפה לגורם המעורר את החרדה, מתוך מחשבה כי החשיפה לעוצמות גוברות של חרדה גורמת להתרגלות לתחושה זו ומכחידה אותה. ממש כשם שבחיסון למחלה זיהומית, מוחדרים לגופינו חלקים מתוך החיידק או הנגיף הגורם למחלה כדי לאפשר לגופינו ליצור את הנוגדנים המתאימים שימנעו את ההדבקה העתידית.

סוגים אחרים של טיפולים פסיכולוגים, כמו פסיכואנליזה או טיפול דינאמי, יעילים גם הם, אולם הם עשויים להימשך זמן רב יותר ולדרוש מהמטופל הוצאה של סכומי כסף גבוהים יותר. בעידן בו אנו חיים כיום, יש פחות סבלנות לטיפולים ארוכים ויקרים ומטופלים רבים מעדיפים "תוצאות על פני דיבורים". יחד עם זאת, לטווח הארוך, ובראיה רחבה יותר, טיפול דינאמי או אנליטי עשוי להקיף ולגעת באזורים רחבים יותר ולטפל בבעיות רבות יותר בחייו של המטופל מעבר לחרדה עצמה, ממקום עמוק יותר ופחות שטחי וטכני.

והשורה התחתונה…

חרדה היא רגש המוכר לכולנו. הפרעת חרדה היא מצב שבו תגובה נורמאלית מופעלת בצורה או בעוצמה שאינה נורמאלית וגורמת למצוקה רבה עבור האדם הסובל בה. מדובר בהפרעה שכיחה יחסית המתבטאת במספר אופנים ונחלקת למספר סוגים הפרעות חרדה. קיים מספר רב של טיפולים עבור הפרעות חרדה, הנחלקים לטיפולים תרופתיים וטיפולים פסיכותרפיים.

אם גם אתם מתמודדים עם חרדה שלהרגשתם יצאה משליטה ומפריעה לאורך חייכם, אתם לא צריכים לסבול. פנו לעזרה בהקדם!

מתי לפנות לייעוץ פסיכיאטרי?

אירגון הבריאות העולמי מגדיר מצב של "בריאות" כמצב של רווחה (Well Being) גופנית, נפשית וחברתית ולא רק היעדר מחלה. פרויד הגדיר בריאות נפשית כיכולת לעבוד ולאהוב. גם ארגון הבריאות נותן את דעתו לכך שאדם בריא הוא זה שביכולתו לנהל חיים פוריים מבחינה חברתית וכלכלית. לעומת זאת, על פי ארגון הבריאות העולמי לא קיימת הגדרה אחידה למונח "בריאות הנפש". זאת, כיוון שגורמים שונים, כגון הבדלים תרבותיים – חברתיים – משפחתיים, ערכים סובייקטיביים ותיאורטיים שונים, עשויים להשפיע על הגדרת בריאות הנפש עבור אדם ספציפי. רוב המומחים מסכימים כי המונחים "בריאות נפש" ו"מחלת נפש" אינם הפכים. במילים אחרות, העדר מחלת נפש מוכרת אינו מצביע בהכרח על בריאות נפשית.

ההנחה הרווחת כיום, היא ש"בריאות", הוא מושג אוטופי, קונספט שלא ניתן לאחוז בו בנקודת זמן או מציאות. כמו כל אידאל אחר, מדובר בעיקרון אליו אנו שואפים ולו אנו מייחלים. למעשה, אנו נמצאים בתהליך של התאמה מתמדת לדרישות המשתנות של נסיבות החיים ולמשמעות המשתנה שאנו מעניקים להן. בדרכנו לעשות זאת אנו נעזרים במנגנונים שונים. כשם שמערכת החיסון נלחמת בזיהומים נרכשים וכשם שמערכת כלי הדם והלב מתאימה את עצמה לדרישות המשתנות (כדוגמת מאמץ גופני, חום ואפילו מחלה), כך גם מערכת הנפש מתאימה את עצמה לדרישות המשתנות של החיים. את תאי הדם הלבנים של מערכת החיסון, מחליפה מערכת "מנגנוני הגנה", שהם ארגז הכלים הנפשיים שלנו אשר בעזרתם אנו מצליחים להתמודד עם משברים ואתגרים המציבים בפנינו החיים. כאשר מנגנונים אלה אינם מצליחים לעמוד בנטל וקורסים, מסיבות שונות, אנו חווים מצוקה ומשבר.

ממש כשם שכאשר מערכת החיסון קורסת אל מול חיידק אלים, אנו פונים לרופא ומסכימים ליטול תרופה, אנטיביוטיקה לדוגמה, כך גם בעת משבר נפשי, רצוי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר. לעיתים אף נדרש טיפול תרופתי לתקופה מסוימת – שעשויה להיות קצרה עד חלוף המשבר, או ארוכה יותר, אפילו לכל החיים. בניגוד למערכת החיסון, בה פעמים רבות ניתן לבודד את המזיק שגרם למחלה ולגדלו בתרבית, בפסיכיאטריה, פעמים רבות לא ניתן להצביע על הסיבה (האטיולוגיה) למצוקה או למחלה הנפשית והטיפול עשוי להימשך לתקופה ארוכה, הרבה אחרי חלוף המשבר, בין היתר על מנת למנוע הישנות של הבעיה בעתיד.

שינויים במצב הרוח (עליה, ירידה או חוסר יציבות כללי), בכי או כאב נפשי, קשיי שינה ושינויים במחזור הערות-שינה, שינויים בתיאבון ובמשקל, אי שקט פנימי וצורך לפעולה מתמדת, עייפות, התקפי חרדה, פחדים ספציפיים (מחיות, מקומות, מצבים או איתני טבע לדוגמה), מועקה, דאגות, מחשבות טורדניות וטקסים חוזרים, קשיים בקשב וריכוז, ירידה בזיכרון, בתפקוד וההתמצאות, שינויים אישיותיים או התנהגותיים לא ספציפיים ובלבול, מחשבות שווא (של רדיפה, יחס, גדלות או קנאה לדוגמה) מחשבות על מוות ומחשבות אובדניות, דחפים מיניים או תוקפניים, התפרצויות זעם וכעס בלתי מרוסן, בעיות בינאישיות (במשפחה או בזוגיות), הפרעות למידה, בעיות בעבודה או בכל מסגרת אחרת, קושי להופיע בפני קהל או לתפקד בחברה, הסתגרות והתבודדות – כל אלה הם רק חלק מהתסמינים המובילים אנשים שונים לפנות לפסיכיאטר או איש מקצוע אחר בתחום בריאות הנפש.

היות והאדם הוא יצור סתגלני, רבים מאיתנו מעבירים ימים ארוכים בדאגות ונושאים עימנו כאב וסבל רב מבלי לחלוק או לשתף בו את מקורבינו או גורמי תמך וטיפול אחרים. לסטיגמה של "בריאות הנפש", יש תפקיד גדול בתחזוק מצב זה. אולם היות וסטיגמות הן פרי יצירתה של החברה, היא גם זו שבכוחה לשנותן. ולכן, אם גם אתם או יקירכם חשים מצוקה כלשהי או מרגישים שיש לכם או להם בעיה או שאלה כלשהי, אל תישארו עם זה לבד, פנו ליעוץ פסיכיאטרי. בניגוד למיתוסים המקובלים, שיחה עם פסיכיאטר לא יכולה להזיק, אלא רק להועיל, גם אם לא מחליטים להתחיל טיפול תרופתי.

טלפון ליצירת קשר: 050-4332382

שלום!

שמי ד"ר פורמן זהר, בוגר הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, סיימתי התמחות בפסיכיאטריה בבית החולים שיבא, תל השומר. כיום אני מתפקד כסגן מנהל מחלקה פסיכיאטריה א', מחלקת נשים, בבית החולים.

במסגרת עבודתי, אבחנתי וטיפלתי במגוון רחב של הפרעות פסיכיאטריות, ביניהן: הפרעות מצב רוח, דיכאון ומניה, הפרעות ביפולאריות, הפרעות חרדה, הפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים, סכיזופרניה והפרעה סכיזו-אפקטיבית, הפרעה כפייתית טורדנית, הפרעת דחק, פסיכוגריאטריה, הפרעות אישיות, אובדנות, הסתמנויות נפשיות של מצבים גופניים ועוד.

אני מזמין אתכם לפנות בכל שאלה או בעיה לצורך אבחון וטיפול פסיכיאטרי, התייעצות והתערבות פסיכיאטרית בשעת חירום או משבר וגם לפסיכותרפיה. השירות ניתן במרכז תל אביב או לחילופין בביתו של המטופל ("ביקורי בית").

מספר פלאפון ליצירת קשר: 050-4332382
מייל zoharfurman00@gmail.com