ד"ר פורמן זהר // zoharfurman00@gmail.com // 0504332382 // פרופ' שור 19, תל אביב //

Archive

Please reload

Tags

מתי ניתן לאשפז אדם בניגוד לרצונו?

כחברה, שחרטה על דגלה את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אנו מאמינים כי כל אדם ראשי לחיות ולקבל את ההחלטות בנוגע לחייו כראות עינו ובכך הוא האחראי הבלעדי לקבוע את גורלו. עמדה זו מעוגנת גם בחוק זכויות החולה ובחוק הטיפול בחולי נפש (כך נקרא החוק העוסק בטיפול באנשים הלוקים בהפרעות נפשיות מבחינה משפטית). לעיתים, קורה שבני משפחה או חברים עדים לאדם יקר להם, אשר מתוך מצבו הנפשי מתנהג בצורה שלדעתם, אילו לא היה סובל מהפרעה נפשית, לא היה מתנהג כך ואולי אף מתבייש במעשיו. היות וחלק מההפרעות הנפשיות פוגעות גם ביכולת התובנה לצורך בטיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי, עולה לעיתים השאלה, מה ניתן לעשות כדי לסייע לאותו אדם לצאת ממצב זה ולקבל טיפול במידה והוא מסרב? או האם ומתי ניתן לאשפז אדם בכפיה?

 

 (קיימים מצבים הקבועים בחוק ומאפשרים לפגוע בחרותו של אדם ולכפות עליו טיפול פסיכיאטרי בכפיה) 

 

על פי חוק זכויות החולה, "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת..", (סעיף 13א', חוק זכויות החולה). אולם יחד עם זאת, במצבים בהם אדם מסוים נבדק על ידי פסיכיאטר ובבדיקה עלה הרושם כי המטופל חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות, ומתוך מצבו זה הוא מסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מידי (כלומר קיימת סיבתיות), רשאי הבודק לפנות אל הפסיכיאטר המחוזי ולבקש ממנו להורות על הבאתו לבית חולים ולאשפזו בדחיפות (לפח סעיף 9א', חוק הטיפול בחולי נפש).

 

למעשה, על מנת לאשפז אדם צריכים להתקיים שני תנאים, על האדם להיות לוקה בהפרעה נפשית שמתוכה קיימת פגיעה ניכרת בבוחן המציאות והשיפוט, ומתוך כך צריכה להיות מסוכנות מיידית.

 

שיפוט, היא יכולתו של האדם להבין ולצפות את ההשלכות של מעשיו. הפרעות נפשיות רבות פוגעות בשיפוט, כדוגמת הפרעות דו קוטביות (ביפולאריות), הפרעות פסיכוטיות כדוגמת סכיזופרניה והפרעה דלוזיונלית ועוד. בוחן המציאות, הוא יכולתו של אדם להבחין בין המתרחש במציאות לבין הדברים אשר מתרחשים בראשו, מחשבות שווא (דלוזיות) של רדיפה והזיות (הלוצינציות) שמיעה או ראיה, כפי שקורה בסכיזופרניה, הן דוגמאות לפגיעה בבוחן המציאות, כפי שקורה בהפרעות כמו הפרעה דלוזיונלית או בסכיזופרניה (ראו פרוט במאמר על הפרעות מהספקטרום הפסיכוטי). גם בדיכאון פסיכוטי, מחשבות שווא כדוגמת מחשבות שווא ניהליסטיות (שאין תקווה או שהסוף קרב), מחשבות שווא של אשמה ומחשבות שווא גופניות (שמשהו בגוף נרקב או התקלקל) עשויות להיות ביטוי לפגיעה בבוחן המציאות (ראו פרוט במאמר על דיכאון), ולכן מחלות מהסוג שצוין לעיל, עשויות להוביל לאשפוז כפוי, וזאת במידה וקיימת מסוכנות מידית או לא מידית.

 

מצבי מסוכנות מידית הם מצבים בהם האדם מתנהג בצורה אלימה או מסוכנת כלפי עצמו או כלפי סביבתו, כך שבמידה ולא נתערב בדחיפות, קיימת סכנה מידית לחייו של המטופל או של זולתו. לדוגמה, מצבים בהם אדם מתנהג באלימות פיזית חמורה כלפי סביבתו או פוגע בעצמו בצורה המסכנת את חייו (מנסה להתאבד או פוגע בעצמו במטרה למות). במצבים אלה, כאשר הם נובעים ממחלה נפשית הפוגעת בבוחן המציאות והשיפוט, ניתן להורות על אשפוז אדם באופן מידי.

 

קיימים גם מצבים של מסוכנות "לא מידית", לדוגמה כאשר האדם לא מבצע מעשה אובדני או אלים כלפי זולתו אלא מצהיר לדוגמה על כוונות מעורפלות בנוגע לכך או פוגע בעצמו ובסביבתו בצורה שאינה מסכנת באופן מיידי, לדוגמה אינו אוכל ואינו שותה. במצבים אלה, יכול הפסיכיאטר המחוזי להורות על "אשפוז כפוי לא דחוף". במצב זה ניתנת למטופל הזדמנות להודיע כי הוא מערער על האשפוז תוך 24 שעות ולעמוד בפני ועדה פסיכיאטרית מחוזית תוך 5 ימים מהוצאת ההוראה. במידה והועדה תדחה את הערער, המטופל יובא לאשפוז בבי"ח פסכיאטרי. במצבים של הוראת אשפוז כפוי דחוף, האשפוז יתקיים מיד עם הוצאת ההוראה והמטופל יערער על הוראת אשפוזו בפני ועדה תוך 5 ימים מתאריך הוצאת ההוראה.

 

 

 

ניתן להורות על אשפוז כפוי לא דחוף גם כאשר קיימת פגיעה קשה ביכולתו של המטופל הלוקה בהפרעה נפשית לדאוג לצרכיו הבסיסיים, למשל כאשר הוא מזניח את עצמו בצורה קיצונית כיוון שאינו מתקלח לדוגמה, או כאשר אינו נוטל תרופות קבועות למחלותיו הגופניות כגון סכרת, יתר לחץ דם או אסתמה ולכן למעשה מסכן את עצמו בצורה לא מידית. מצב נוסף מתקיים כאשר אותו מטופל גורם לסבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו. לדוגמה, מרעיש בשעות הלילה המאוחרות ומפריע למנוחת השכנים או גורם למפגעים תברואתיים בסביבתו (אשפה, לכלוך ועוד). פגיעה חמורה ופיזית ברכוש מתוך מצב הנפשי, גם היא לכאורה מסוכנות לא מידית המאפשרת אשפוז כפוי לא דחוף. 

 

הועדה הפסיכיאטרית המחוזית שהוזכרה קודם, נועדה על מנת לבחון האם הוראת האשפוז הוצאה כדין ואכן מתקיימים כל התנאים שהוזכרו בחוק לאשפוז הכפוי, כבמנגנון בקרה נוסף הנועד להבטיח שאכן קיימת סיבה מוצדקת וחוקית לשלילת חרותו של אדם. הועדה מתכנסת פעם או פעמיים בשבוע בכל בית חולים פסיכיאטרי והיא מורכבת משלושה חברים, שני פסיכיאטרים חיצוניים לביה"ח (האחד עובד בשירות המדינה והשני עצמאי) ומשפטן (עו"ד). המטופלים המעוניינים לערער בפני הועדה זכאים לייצוג של עו"ד נוסף, ללא עלות, מטעם הסיוע המשפטי.

 

חשוב לציין כי אשפוז במחלקה פסיכיאטרית הוא בשום אופן אינו אמצעי לבידוד, ענישה או כליאה של אדם. מטרתו היחידה של אשפוז, בין אם הוא כפוי ובין אם לא, היא לספק למטופלים טיפול רפואי מקיף (במצבים שטיפול כזה אינו מתאפשר בקהילה) על מנת לעזור להם להתמודד ולהחלים ממצבם הנפשי כך שיוכלו לחזור לתפקודם המלא ולנהל את אורח חייהם בחופשיות מתוך בחירה מלאה.

 

אשפוז פסיכיאטרי הוא חוויה בעלת משמעויות ברבדים שונים עם מגוון רחב של השלכות על חייו ועתידו של המטופל וגם על סביבתו, בייחוד כאשר האשפוז נכפה עליו באופן חיצוני. מסיבות אלה, מטופלים או בני משפחה רבים נרתעים ומהססים לנקוט בהליכים על מנת לפנות או להביא לטיפול כפוי של הקרובים אליהם, למרות ההבנה כי הם זקוקים לטיפול וכי טיפול עשוי להועיל ולהטיב עימם.

 

אם משהו מהדברים שכתבתי מעורר אצלכם שאלות ותהיות נוספות או מעלה זיכרונות בנוגע לחוויות אישיות, אתם מוזמנים לשתף אותן ב"תגובות" או ליצור איתי קשר בטלפון. 

Please reload

Recent Posts

Please reload